השעון צלצל הבוקר מוקדם כרגיל
כיביתי אותו והמשכתי לנמנם, כאילו שאני מטייל באיזה שביל.
הרגשתי משהו שונה, כאילו ישנתי על האדמה,
האנרגיה של הבוקר נעלמה
ורק רציתי להישאר במיטה
מתחת לשמיכה.
לא יודעת למה
מה פתאום קרה
שהאנרגיה נעלמה.
אולי העומס בעבודה
אולי האינטנסיביות במשפחה
אולי החברה שנעלמה
אולי הילדה שהתבגרה
אולי ההכנסה שקטנה
אולי הנסיעה שבוטלה
אולי הרצון ללמידה
שבכל שנה אני דוחה ודוחה
אולי המוטיבציה להצלחה
שמחייבת אותי כל הזמן להיות בשליטה.
אולי החלום שלא מומש
להשתלב בפעילות ספורט עם המכנס המשומש.
לרוץ ,ללכת ואף לשחות
העיקר להניע את העצמות.
השאיפה לחיות חיים יותר רגועים
עם רגעים מעט שקטים.
עם הרבה חוויות טובות
במדויק יותר לרצונות, לחלומות.
במדויק לעצמי, למי שאני, למי שאני רוצה להיות
ופשוט לחיות...
המיטה כבר חמה
מתחת לשמיכה מתחבאת התשובה
לא יודעת למה הקימה כ"כ קשה .
התשובות מתעוררות
בחלומות
ברצונות
ובתקוות שלי.
עכשיו אני מתחילה כבר לדעת למה
קצת פחות יודעת איך, מתי, וכמה,
כבר לא מרגישה אשמה
שאני מסתתרת מאחורי גלימה
עכשיו השעה לקימה.
להתנסות בחוויה חדשה
להשיל את השמיכה
ולצאת להליכה.