"לדעת להיעזר ולבקש עזרה כשמטפלים בהורה חולה- האומנם קל לנו לבקש עזרה?"
העברתי הרצאה בכנס לבנים/בנות המטפלים בהורים הסובלים ממחלת פרקינסון.
הבטתי בעיניכם העצובות הרואות את ההורה האהוב שלכם דועך, בגופכם העייף מלילות ללא שינה בשל טיפול בהורה. בתחושת חוסר האונים שלכם אל מול המחלה שהולכת ומדרדרת את מצבו של ההורה, בחוויית המלכוד והמבוך המורכב בין התפקידים הרבים שאתם ממלאים: הורות, זוגיות, קריירה, חברים וכן הטיפול בהורה שגוזל זמן רב, אנרגיות, ומשאבים רבים.
נשאלתי כ"כ הרבה שאלות שלצערי הרב לא לכולן היו לי תשובות (מה יקרה במצבי סיכון בהם ההורה לא יסכים לקבל עזרה? מתי להיעזר בעובד זר?) העלתם דילמות רבות (כמה להיות מעורב בטיפול עד כדי פירוק התא המשפחתי שלכם?)
דיברתם עם המון כאב ותסכול על הסיטואציה הקשה בה ההורה "החזק", "החכם", "היפה"- הינו היום שבר כלי שמתקשה לתפקד באופן עצמאי. שתפתם בפחד שמא אתם נושאים את גן המחלה ואיזה עתיד מחכה לכם? לילדיכם?
אך דיברנו גם על ההזדמנות להתקרב להורה, לחבק, להביע חמלה כלפיו, להעניק לו אהבה, לתת ליחסים ביניכם משמעות חדשה, אחרת, ייחודית.
דיברנו על החשיבות של קבלת עזרה, תמיכה, אוזן קשבת וכמה זה היה קשה לחלקכם להודות שקשה להיות בסיטואציה בה את נעזרים ולבקש עזרה.
ועל כך שההורה שלכם נותן לכם במתנה שיעור משמעותי בתהליך ההתפתחות האישית שלכם, לדעת לבקש עזרה , לקבל תמיכה, וכמה כדאי וחשוב להתייעץ, לשתף ולהיעזר. כמה אויר זה נותן לנשמה!
האויר לנשמה הזה הינו החמצן שמאפשר לכם להמשיך לטפל בהורה החולה.
וכמו שאומרים " מי יציל את המציל"? מי המציל שלכם? אם אין לכם מציל, חפשו סוכת מצילים נעימה, מגנה, שיכולה להיות עבורכם חוף מבטחים.
האם גם אתם מתקשים לבקש עזרה? שתפו בדרכים בהן הצלתם להתגבר ולבקש עזרה, אני בטוחה שהטיפים שתרשמו יעזרו לחברים שלכם.
בהצלחה(:
