אנחנו יושבות במעגל
הרבה שתיקות, מעט מילים
מעט איפוק, הרבה דמעות
הרבה שאלות, מעט תשובות
מעט תקוה, הרבה יאוש
הרבה כעסים, מעט סליחות
מעט שייכות, הרבה טלישות
הרבה קשיים, מעט כוחות
מעט חמלה, הרבה בדידות
הרבה חשד, מעט אמון
אנחנו מדברות
בעיקר במבטים
בעינים תוהות, מבולבלות, חרדות
את מסתכלת אלי כאמא לאמא
מול העיניים העצובות של הילדים...
את שואלת אותי כאשה לאשה
מול חוסר האונים של המצב..
את אובדת אמון בכולנו
בעצמך, משפחתך,עמך, ובנו.
את בוכה,
בוכה הרבה
בוכה על עבר טעון
הווה שנגדע
ועתיד ללא עתיד...
את מביטה בפצע, שלא מפסיק לדמם ..
אנחנו מנסות לחבק –
בתמיכה, שיתוף, אמפטיה
לתת מעט כלים להתמודדות בסיטואציה.
אך העיניים העצובות אומרות הכל במעגל נשים..