ל״ג בעומר


ל"ג בעומר

אש, אש, מדורה- עצים, ענפים וזרדים דולקים במדורה החמה והמתלקחת.

כאימא לשלושה בנים אוהבי סיכונים, אני חייבת להתוודא, ל"ג בעומר הוא החג היחידי שממש לא אהבתי.

לא אהבתי את הישיבה הקרובה של הבנים סביב המדורה.

לא אהבתי את המשחק שלהם לקחת ענף דולק ולנסות להדליק ענף אחר.

לא אהבתי את הרצון שלהם להיכנס למדורה כדי לקחת את תפוח האדמה הטעים.

ל"ג בעומר היה עבורי החג שביטא באופן אבסולוטי את הצורך האנושי שלנו ליטול סיכונים, ליהנות מהרגע גם אם אנחנו עלולים לשלם מחיר יקר (כוויה במקרה הזה), להתרגש מהחוויה (הקרבה האינטימית עם המדורה), גם אם העשן שורף לנו בעיניים.

כל אחת ואחד מאתנו מתנהל באופן שונה סביב הציר של הימנעות/לקיחת סיכונים. יש אנשים שעוסקים בענפי ספורט אתגרי (צניחה חופשית, טיפוס הרים, נהיגת מרוצים) ויש אנשים שאי אפשר להזיז אותם מהמזרון על הקרקע (פילאטיס,יוגה,עיצוב).

יש אנשים שמשקיעים בבורסה והמניות שעולות ויורדות מספקות להם אדרנלין ויש אנשים שהפק"מ בבנק מספק להם שקט משמעותי.

יש אנשים שקמים בבוקר ומחפשים ריגושים אין סופיים ויש אנשים שקמים בבוקר לשגרת החיים הכה אהובה ובטוחה שלהם.

יש אנשים שזקוקים לשינויים תמידיים כדי להרגיש חיים ויש אנשים שמרגישים חיים בזכות היציבות בחייהם.

יש אנשים שנמנעים מסיכונים ובכך מאבדים הזדמנויות ויש אנשים שנוטלים כל הזמן סיכונים ובכך מאבדים את עצמם.

איפה אתם על הציר של הימנעות/נטילת סיכונים בחיים שלכם?

חג שמח ובטוח ☺