סבתא שרה היקרה לי, שהלכה לעולמה בעצב רב לפני מספר שנים, בשבילך, בשביל אבא ובשביל כל המשפחה שלנו, יום השואה נוכח כל השנה.
את נשאת איתך את הכאב, העצב, הגעגוע ורגשות האשם האין סופיים על כך שאחיותיך ואמך נספו בשואה ואת שרדת את המלחמה הארורה.
סבתא, אני נזכרת בשתיקות שאמרו הרבה, במבטים הרבים שחשפו בדידות איומה, ברצון העז שלך לחיות את החיים רק בלי מסוגלות לממשם.
סבתא שרה יקירנו, כמו אברהם אבינו שהספיד את שרה אמנו, כך גם את נאלצת להספיד בטרם עת את משפחתך הקרובה.
אך כמו שרה אימנו גם את היית האימא הראשונה בשושלת שלנו, אימא שכה רצת להקים משפחה טובה וחמה גם עם היה לך קשה ומורכב.
סבתא, כל כך מתגעגעת. אני רוצה לתת לך חיבוק אוהב ואילו יכולתי לומר לך שוב, כמה אני אוהבת אותך וכמה אני גאה בך שלמרות הילדות והנעורים שנגדעו לך ונשארת בודדה בעולם הצלחת להקים משפחה ואף ליהנות מהילדים, הנכדים והנינים שלך.
סבתא, תמיד אהבת להקשיב לשיריו של יהורם גאון. בחרתי מילים משירים אשר מאפיינים את מהלך חייך:
"אני עושה לי מנגינות מחלומות
מחלומות ונשמות
אשר כמו יונים הומות
טסות בין צחוק ויגונות
אני עושה לי מנגינות מחלומות".
נוחי על משכבך, אוהבת המון, טלי
חושבת על כל אחד מהאנשים, ילדים, נכדים, ונינים שנושאים עימם את צלקות השואה.
האם גם במשפחתכם הצלקות עברו לדור הנכדים והנינים?