ההורה שלי חולה
אני יודע.
הוא מתקשה לתפקד באופן עצמאי.
אני מתקשה לראות אותו תלותי.
אני מאד מאד אוהב אותו
אולי אפילו רק אוהב
ולעיתים בכלל לא אוהב.
אני יודע שזהו פרק חייו האחרונים
פרק חיינו המשותפים
ימשכו ימים, חודשים ואולי שנים.
כמה סימני שאלה
כמעט ללא תשובה.
אני דואג, תומך ומגלה אמפטיה,
מברר ,מסיע, לוקח ומתמודד עם כל הבירוקרטיה.
אני גם כועס, חסר אונים ומתוסכל
עצוב, מוטרד ומבולבל.
מהמצב, מהאינטראקציה, מהמחלה
אני בין ההורה והמשפחה
שלי, שלנו של כולנו.
אני בין לבין
בין ההורה למחלה
בין ההורה למשפחה
בין ההורה לעבודה
בין ההורה לילדה
וביני לבין עצמי.
כמה מורכב.
כמה זמן
כמה אנרגיה
כמה כאב
כמה זכרונות
כמה געגוע